תולדות יהדות רומא על קצה המזלג
ההתיישבות היהודית בתקופת האימפריה הרומית
היהודים החלו להגר לרומא עוד בימי הרפובליקה הרומית, החל מהמאה ה-2 לפנה"ס. באותה תקופה היגרו לרומא יהודים רבים מארץ ישראל, בעיקר סוחרים ועבדים שבויי מלחמה. הם התיישבו בעיקר ברובע טרנס טיברים מעבר לנהר הטיבר, שם כונה "הרובע היהודי".
תחת שלטונו הסובלני של יוליוס קיסר זכו היהודים לחופש פולחן ולזכויות אזרחיות מסוימות. הם בנו בתי כנסת והנהיגו אורח חיים יהודי תוך שמירת קשר עם ירושלים. אולם מעמדם נותר נחות והם סבלו מאפליה והתנכלויות אנטישמיות מצד הרומאים.
לאחר חורבן בית שני בשנת 70 לספירה על ידי הקיסר טיטוס, אלפי יהודים הובלו כשבויים לרומא ונמכרו כעבדים. בשיאה מנתה האוכלוסייה היהודית ברומא כ-60,000 איש. העבדים היהודים שימשו כמורים, רופאים ויועצים לקיסרים הרומאים הודות לכישוריהם וידיעותיהם.
תחת שלטונו של הקיסר הנאור אנטוניוס פיוס במאה ה-2 לספירה, שוקמה הקהילה היהודית ואף זכתה לתחייה מסוימת. נבנו בתי כנסת חדשים, הוקמו בתי מדרש ונוצר מרכז תורני חשוב ברומא. חכמי ישראל כרבי יהודה הנשיא, רבי מאיר ורבי עקיבא ביקרו ברומא ושמרו על קשר הדוק עם הקהילה.
תקופת רדיפות והגבלות תחת שלטון נוצרי
עם המרת דתו של הקיסר קונסטנטינוס לנצרות במאה ה-4, החלה תקופה ארוכה של רדיפות והגבלות כלפי היהודים. הם אולצו לגור בגטאות נפרדים, נאסר עליהם לבנות בתי כנסת חדשים או לשאת נשים נוצריות. מעמדם ירד וקהילות רבות התפרקו והתבוללו באוכלוסייה הנוצרית.
גל הגירה לאחר גירוש ספרד
בתקופת ימי הביניים המאוחרים החל גל הגירה חדש של יהודים מספרד לרומא, לאחר גירוש ספרד ב-1492. יהודים אלה הקימו קהילה גדולה ועשירה, בנו בתי כנסת מפוארים והנהיגו אורח חיים יהודי מסורתי. אולם במאה ה-16 נאלצו שוב להיכנס לגטו ולשאת באופן קבוע סימן זיהוי יהודי. הפעם הגטו הוקם בצד השני של הטיבר, היכן שהוא מצוי עד היום, כי זה היה אזור מועד להצפות ובעייתי למגורים.
אמנציפציה ושגשוג הקהילה במאה ה-19
רק במאה ה-19, תחת שלטון איטליה המודרנית, זכו יהודי רומא לאמנציפציה ושוויון זכויות מלא. הקהילה שגשגה והגיעה לשיא פריחתה עד עליית הפאשיזם והשואה שכמעט הכחידו אותה.
תקופת השואה
עם עליית הפשיזם לשלטון באיטליה בשנות ה-20, החלה תקופה קשה עבור יהודי רומא. ב-1938 פורסמו חוקי הגזע נגד היהודים שהגבילו באופן דרמטי את זכויותיהם וחירויותיהם. יהודים פוטרו ממקומות עבודתם, ילדיהם סולקו מבתי הספר ונאסר עליהם לנהל עסקים.
בספטמבר 1943, לאחר כיבוש איטליה בידי גרמניה הנאצית, החלו גירושים המוניים של יהודי רומא למחנות ההשמדה במזרח אירופה. כ-2,000 יהודים נעצרו וגורשו בחודש הראשון לאחר כיבוש העיר. רבים מבתי הכנסת נבזזו ונהרסו על ידי הנאצים.
חלק מיהודי רומא הצליחו להסתתר או לברוח לאזורים כפריים והרריים, שם קיבלו עזרה מתושבים איטלקים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים. ארגוני מחתרת יהודיים סייעו בהברחת יהודים וילדים למקומות מחבוא.
מתוך כ-12,000 יהודים שחיו ברומא לפני המלחמה, רק כ-4,000 שרדו את השואה. הקהילה הוותיקה כמעט נמחקה. יהודי רומא ששרדו נאבקו לשקם את חייהם ההרוסים ולשמר את הזהות היהודית בעיר.
נוסח תפילה ייחודי
במהלך הדורות התפתח בקרב יהודי רומא נוסח תפילה ייחודי הקרוי "נוסח רומא" או "מנהג רומא". נוסח זה מבוסס על נוסח התפילה שהביאו עימם יהודים מארץ ישראל בתקופת בית שני, והתפתח והשתנה במקצת עם השנים.
נוסח התפילה של יהודי רומא השתמר בצורה ייחודית משום שהקהילה הייתה מבודדת ומנותקת ממרכזי הלמידה בבבל וארץ ישראל. עם זאת, ניכרת בו גם השפעה מסוימת של נוסח התפילה הבבלי.
שריד לנוסח התפילה העתיק של יהודי רומא ניתן למצוא בקרב יהודי איטליה ואף בקרב חלק מיהודי אשכנז, ששימרו כמה ממאפייניו הייחודיים של הנוסח הקדום.
הקהילה היהודית כיום
כיום חיה ברומא קהילה קטנה יחסית של כ-15,000 יהודים, אך מורשת יהודי רומא העתיקה עדיין בולטת ומהווה חלק חשוב מההיסטוריה והתרבות של העיר.